ההתמודדות האינסופית והמתסכלת הזו עם ODD הביאה אותי למפגשים עם המון סוגי טיפולים וסוגי מטפלים (גם קונבציונלי וגם אחרים).כולם יודעים לשמוע את מה שקורה בפועל, ולתת טיפול כזה או אחר, אשר בסוף לאורך זמן, הבנתי שזה לא מה שיעשה את השינוי.
יותר מזה, הבנתי שהם בעצמם לא פגשו ODD במציאות, אלא רק מספסל הלימודים, וגם שהם לא באמת יודעים לטפל ולרפא את ODD והכל זה ניסיוני העיקר שיש תשלום בסוף הטיפול… (רמז: אין תרופה).והנה קצת ממה שאספתי:
- יש חלוקה לרמות של ODD.
רמה נמוכה- יש התנגדות במקום אחד בחיים. (למשל, בבית).רמה בינונית – ההתנגדות היא ביותר ממקום אחד בחיים, אבל לא בכולם.רמה גבוה – התנגדות בכל אזור בחיים (בית+צהרון+אצל חברים).
2. הדרכות הורים – בזבוז זמן וכסף. ODD הינה הפרעה מורכבת המשפיעה על כל הבית. צריך גורם טיפולי מקצועי ומוסמך ברמה של פסיכולוג+תעודת מטפל.(ולא מדריכי הורים שעושים קורס של כמה חודשים).לדעתי, עדיף טיפול משפחתי, בו כל בני הבית מטופלים.
ההפרעה של הילד, אבל כולם סובלים ממנה.
3. בעיני מומחים רבים זוהי ההפרעה החמורה ביותר בילדות.
ככל שנטפל נכון יותר מוקדם יותר, ככה ייטב מצב הילד. אז לא להזניח ולשים לב שהטיפול הקיים יעיל. אם לא – מהר לשנות.
מה זה נכון? בפוסט אחר, זה ארוך מדי (אמרנו, אין תרופה).
4. מצבם הנפשי של הורים משפיע על כמעט כל פן בחיי הנפש של הילד.
על-כן, צריכים לגבש חזית אחידה סמכותית, עקבית וחזקה אך עם זאת יצירתית מול הילד. הילד צריך את זה מאיתנו.
יצירתית, הכוונה, התאימו עצמכם לסיטואציה.
5. אתם סובלים , נכון. אבל מי שסובל בעיקר והכי הרבה זה הילד ODD שלנו. הוא נמצא בסבל ובחרדה באופן קבוע.
כך שגם כשכועסים ומתפרקים – חשוב להזכיר את המשפט הזה לעצמינו.
6. אנחנו, ההורים, הרופאים הכי טובים שיהיו לילדים שלנו.
7. אני חזקה יותר ממה שחשבתי אי פעם שאהיה 
8. תמיכה ומקום שבו מבינים אתכם ואת הקושי, זה מאסט.
