כשיש קשה על קשה
החיים מזמנים לנו רגעים קשים לא אחת.
לפעמים אנחנו לא במיטבנו בגלל סתם שפעת, לפעמים זו קורנה ששיבשה אותנו ואת השגרה, ולעיתים זו איזו בשורת איוב אחרת בסביבה הקרובה לנו.
החיים.
כל הימים הקשים האלו מתווספים לקשה הקבוע שיש לנו בבית, יום יום. רגע רגע.
קשה על קשה עד בלתי אפשרי.
מה עושים כשזה מתנגש?
כשהילד מוסיף לנו את ההתנגדות שלו ותופס אותנו מרוקנים מיכולת ההכלה הנורמלית ולנו אין ראש לזה עכשיו?
אז מותר!מותר שלא יהיה לנו כח ל"קרב" בימים כאלו.
אי אפשר להיות אסופים תמיד גם כשיש קשיים אחרים.
אנחנו בשר ודם סה"כ גם אם יש לנו תואר הורה. ובמיוחד תואר הורה להפרעת התנהגות.
מותר "לוותר" לילד ולבחור לא להילחם את המלחמה הזו.
והכי חשוב!!
מותר (ומומלץ) לפטר את רגשות האשמה כי הם גם ככה לא מועילים ובאופן כללי גורמים לתסכול מיותר.
אז מותר לוותר לעצמנו לפעמים.

גם ככה הדרך ארוכה וקשוחה ואין מישהו אחר שיכול להיות חזק מספיק להחליף אותנו.

מותר, כדי שיהיה כח להמשיך

#תמידישאור